כנס אילת-אילות לאנרגיות מתחדשות 17-19/2/10– סיכום

חנן עינב לוי וד"ר שחר דולב מהועד המנהל של הקואופרטיב השתתפו בכנס אילת-אילות לאנרגיות מתחדשות, כנס שנתי שמתקיים השנה בפעם השלישית. חנן ערך סדנה על מדידות רוח ושחר הציג את נושא עידוד ההתייעלות האנרגטית באמצעות תעריפי החשמל.
הסיכום נרשם ע"י חנן עינב לוי.

טורבינות רוח באילת/אילות:

בכנס אירח אותנו נועם אילן, אחד ממארגני הכנס ואחראי על טכנולוגיות ופיתוח עסקי במנהלת האנרגיה המתחדשת אילת-אילות. מדובר בגוף יחודי בארץ, שהוא חלק מהמועצה אזורית אילת-אילות ועוסק באופן שוטף בהבאת עסקים ותעסוקה סביב נושא האנרגיות המתחדשות לאילת-אילות (ה-100 ק"מ הדרומיים של הארץ).
באזור הזה יש כידוע הרבה שמש אך גם הרבה רוח. המהירות הממוצעת השנתית באילת היא כ-6.5 מטר לשניה בגובה 50 מטר. אם תניחו שבגובה של 30 מטר היא 6.2, ותביטו בחשבונות שעשיתי ומופיעים באתר הקואופרטיב, תראו שזוהי השקעה טובה - אם כי החשבון הוא ראשוני בשלב זה ולכן הוא משמש להערכה כללית בלבד (פשוט חסרים נתונים מדויקים יותר של הרוח, ועלות מדויקת של הקמת הטורבינה הספציפית אליה אני מתיחס שם).
מכיוון שהאזור רוחני, ויש גם רוח גבית מכיוונו של נועם אילן והמועצה, זה מקום טבעי לטורבינה של הקואופ, ובכלל. הבעיה היחידה עם אילת-אילות וטורבינות רוח היא הציפורים, שכן זהו אזור נדידה, צפרים משוכנעים שטורבינות רוח הן גורם מרכזי בהרג ציפורים, למרות שעל פי המספרים המצוטטים שמופיעים אצלנו באתר ובמקומות שונים, לא כך הדבר. ראו את איגוד הצפרים האמריקאי הזה שאף מימן והקים טורבינות רוח, כי הוא הגיע למסקנה שהחשמל הנקי מציל הרבה יותר ציפורים מהציפורים המעטות שמתנגשות בו.
כמו כן, בהיבט הציפורים, ישנו הבדל גדול בין טורבינה של 16 מטר קוטר עם מגדל של 30 מטר, כפי שאנחנו כנראה נקים, לבין חווה של 20 טורבינות כל אחת 100 מטר גובה ו-80 מטר קוטר להבים. וכמובן שגם טורבינות גדולות, במיקום נכון ולא ממש על נתיב הנדידה, לא יזיקו לציפורים יותר מעמודי החשמל והאנטנות באזור.
אם נקים טורבינה באילת, אנו נסתכל ונתחשב בכל המחקרים שנעשו בעבור חוות הרוח המתוכננת של חברת חשמל באותו אזור (חוות הרוח עדין לא קמה, אם כי היא עדיין בתהליך, הפעם תחת אפקון תעשיות), וכדאי שגם נדבר עם צפרים.
ביקרתי בשני אתרים, חוות התבלינים ביציאה מאילת, בדרך למסוף הגבול עם ירדן, ובחוות רודד ליד עברונה. בשניהם מצאתי שותפים פוטנציאלים. חוות רודד היא אגודה שיתופית חקלאית, בגודל של כ-340 דונם, מתוכם 150 דונם שמתאימים להתקנות סולאריות או טורבינות רוח. אני נפגשתי עם עודד חיות, שציין שבחווה רוצים לשלב בין חקלאות לאנרגיה מתחדשת. טורבינות רוח הן מצוינות לכך, מכיוון שאפשר להמשיך עם החקלאות כי הטורבינה גבוהה יותר מהטרקטור, והעמוד תופס אזור מאוד קטן ביחס לקוטר הלהבים.

הכנס עצמו:

זו השנה השלישית שנועם אילן מרים באילת מפגש פסגה ענקי (2000 איש ביום הראשון), מרשים ומחזק בתחום האנרגיה המתחדשת וייצור חשמל ודלקים נקיים. הכנס הזה מתרכז בנושאים של מדיניות, מחקר, טכנולוגיה ומימון של פרויקטים בתחום האנרגיה הנקיה וההתיעלות האנרגטית.
השנה נושא ההתיעלות האנרגטית קיבל מסלול וחדר משלו, עם דיונים שונים דרך כל הכנס. ביום הראשון היה דיון מאוד רציני על שטחים פתוחים ואנרגיה מתחדשת. את היום הראשון פספסתי, אבל אם אתם רוצים לקבל תמצות, אפשר לראות את הכתבות ב"אקולוגיה וסביבה – כתב עת למדע ולמדיניות הסביבה" שיצא לאחרונה (ולראשונה למעשה).
אני הנחיתי פאנל בנושא מדידות רוח ביום השלישי של הכנס. זה היה הפאנל הראשון מבין שלושה שעסקו בטורבינות רוח. בפאנל המדידות היו כ-50 איש.
כמה תמונות של טכנולוגיות שצילמתי בתערוכה, ובסיור שנעשה בסוף הכנס:

• פאנל פוטוולטאי של חברת pythagoras solar (עבדתי עבורם תקופה קצרה). מדובר בטכנולוגיית ריכוז קרינה, ללא עקיבה. כלומר מה שאתם רואים זה אוסף של פריזמות, שמרכזות את האור על תאים פוטוולאטים. הפאנל הזה מיועד להיות חלק מקיר בנין, כלומר Building integrated photovoltaic, או BIPV, כשהפריזמה מעבירה קרינה מלמטה כך שנכנס אור לבית, ואור שמגיע מלמעלה (הכיוון של השמש) הופך לחשמל. בנוסף לכל הפריזמה מתפקדת כחומר מבודד. בתמונה הראשונה אתם רואים אותי מפני שהאור עובר את הפנל וחוזר ממראה שנמצאת מאחרוי הפנל. בתמונה השניה, שמצולמת מלמעלה, רואים את התאים הכחולים, מפני שהאור שמגיע מלמעלה פוגע בתאים על מנת לייצר חשמל.

• התחנה הסולארית תרמית של Aora, בקיבוץ סמר. המראות למטה מרכזות את השמש (כתם האור מאחורי בעמוד בחצי גובה) אל ראש העמוד (שם נראה כתם אור שני), היכן שנמצא מרכז משני, שמכניס את האור לתוך מחליף חום, שמחמם אוויר ומניע טורבינת גז שמייצרת חשמל, ובנוסף חום שיורי.

ד"ר שחר דולב מול מכונית חשמלית מהצי של BetterPlace, שמעליה פאנל סולארי בגודל המספיק כדי להטעין אותה לנסיעה יומית ממוצעת. מחישוב מהיר ששחר עשה עם דן וינשטוק עלה שסככה כזו (בסך 2.8 קילו ואט), תטען את הסוללה מאפס למלא (מספיק ל-160 ק"מ) בתוך כ-10 שעות שמש. ז"א שבנסיעה ממוצעת של כ-50 ק"מ ביום, 3-4 שעות שמש ביום יספיקו להטעין את הסוללה.

לבסוף, תמונה שאינה קשורה כלל לכנס, וצולמה במדרשת שדה בוקר. מדובר בטורבינת רוח אנכית של Leviathan, שנמצאת נמוך, וצמוד לגג בבית ספר בשדה בוקר. מכיוון ששדה בוקר עצמו הוא לא אזור עם רוח חזקה, והטורבינה עצמה נמצאת בתוך ההפרעה של הגג, אני אתפלא מאוד אם היא תפיק כמות משמעותית של חשמל, אם כי זה תלוי בכיוון מהירות הרוח. מדובר בטורבינת רוח אנכית, כשהאלמנטים הכחולים משמשים ככונסים, כך שהשטח האפקטיבי של הטורבינה, כלומר, השטח של הרוח שמנוצלת, כולל לא רק את החלק עם הלהבים אלא גם חלק מהכונסים הכחולים.

על הכותב:

טיסנאי (חופשיים) שעשה הסבה תחביבית לטורבינות רוח קטנות אחרי הצבא (2001). בוגר הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, ומכון ויצמן (Msc אנרגיה סולארית), עוסק בייעוץ בתחום אנרגיית הרוח , אופניים חשמליים (עוסק בתחום מ-2005) ואנרגיות מתחדשות בכלל, ונמצא כרגע בפרוwww.windaid.org.